אנחנו זקוקים לעזרתכם. בכל יום כמעט מתפרסמות כתבות על הילדים. לצערנו חלק גדול מהמגיבים ומהמצדדים בגירוש חוזרים שוב ושוב על אמירות, נתונים ונקודות שאינם נכונים, בלשון המעטה, ובחלק מהמקרים אף שקריים. האחראי לתופעה הזו הוא שר הפנים, שמפזר דיסאינפורמציה לכל עבר כדי להצדיק את הגירוש.
במהלך הפעילות שלנו מול התקשורת וקובעי המדיניות אנו מקפידים להציג את האמת כפי שהיא ולחשוף את השקרים והמניפולציות של תומכי הגירוש. אך אנו צריכים את עזרתכם בעשיית אותה עבודה בזירה הציבורית ברשת.
אנחנו צריכים שתגיבו גם אתם. אתם לא צריכים לזייף טוקבקים או לנסות ליצור מראית עין של רוב; טוקבק אחד מנומק כהלכה מכל אחד מכם יספיק. כל מה שאנחנו זקוקים לו הוא אנשים שמוכנים לסתור את השקרים והתפיסות השגויות שהשתרשו. עזרו לנו להביא את האמת, ולא את השקרים, אל הציבור.
“באף מדינה לא נותנים למהגרי עבודה להישאר”
זהו השקר הגדול ביותר, והוא מסופר שוב ושוב. האמת היא שבכל מדינות האיחוד האירופי מי שעבד במדינה באופן חוקי במשך חמש שנים, רשאי להגיש בקשה למעמד עם בני משפחתו. ואנחנו מדברים כאן על גרמניה, בריטניה, לוכסנבורג, שוודיה, צרפת, ספרד, יוון, בלגיה ועוד ועוד. יותר מכך, במדינות הללו נתנו מעמד גם לאנשים שלא הגיעו באופן חוקי למדינה. אצלנו מגרשים אנשים שהגיעו באופן חוקי, אבל איבדו את אשרת העבודה שלהם.
כל מדינות העולם שמכניסות לתחומיהן מהגרי עבודה קבעו מדיניות המאפשרת להם ולילדיהם לקבל מעמד קבע חוקי במדינה: חלק מהמדינות בחרו בגישה מקלה וחלק בגישה נוקשה – אבל ישראל היא המדינה היחידה שמונעת את האפשרות הזו לחלוטין, בו בזמן שהיא מאפשר לילדים לגדול ולהשתלב בתרבות הישראלית.
“אם נשאיר את הילדים, יגיעו לכאן עוד מליון”, “זה יהיה תקדים וכולם יעשו ילדים כדי להישאר”
זו טענה חביבה מאוד על חלק מהטוקבקיסטים, וגם אותה הגיע הזמן לנפץ. ראשית, במשך שנים המדינה אישרה לילדים להישאר כאן, ולא באו מיליונים. שנית, לא מדובר באנשים ש”באים” למדינה. אלו אנשים שהמדינה מייבאת הנה, ובאותה קלות המדינה יכולה להחליט על עצירת יבוא מהגרי העבודה. אין קשר בין השארת הילדים הללו לבין כמות מהגרי העבודה בישראל. פשוט אין.
יתרה מכך, בשנת 2006 העניקה המדינה מעמד קבע ל-900 ילדים בהסדר דומה. לאחר מכן לא נצפתה שום עליה במספר הלידות בקרב מהגרי עבודה. וההסדר הקודם לא היה תקדים – עובדה שנאלצנו להיאבק במשך כשנה כדי לקבל הסדר חדש וחלקי ביותר.
“הפליטים מסתננים לארץ שלא כחוק”
מהגרי העבודה אינם הפליטים מסודן או מאריתריאה. מעמד הפליטים והטיפול בהם הוא נושא חשוב, שהמדינה צריכה לפתור, אבל אין קשר של ממש בינו לבין ילדי מהגרי העבודה. ולמעשה ילדי הפליטים מעולם לא היו ולא יהיו מועמדים לגירוש.
“אתם נותנים פרס למסתננים שהביאו ילדים”
זו עוד אחת מהטענות ששומעים בלי סוף, ושכל קשר בינה לבין האמת הוא מקרי בהחלט. אנחנו מנסים לעזור לילדים שהוריהם הגיעו לכאן בצורה חוקית, וזה אפילו אחד מהקריטריונים בהסדר. אבל זו גם טענה שחשוב לקעקע, כי היא אחד מהשקרים הבולטים של תומכי הגירוש. ההורים הגיעו הנה כחוק, עם אשרת עבודה. הם איבדו את אשרת העבודה שלהם בגלל שהביאו הנה ילדים. אך רק בגלל זה הם מועמדים לגירוש. במשך שנים היתה בישראל מדיניות לפיה שוללים להורים את המעמד החוקי רק כי נולדו להם ילדים (!) אבל לא מגרשים את המשפחה; לפני שנה הוחלט לשנות את המדיניות ולהתחיל לגרש ילדים בפעם הראשונה בתולדות המדינה.
כלומר, ילדים שגדלו כאן במשך שנים, שנולדו וגדלו כאן, הפכו פתאום, במחי החלטה, למועמדים לגירוש . התקנה הזו, אגב, לא קיימת בשום מדינה מערבית בעולם.
***
אתם יכולים למצוא קישורים לכתבות שמתפרסמות בדף הפייסבוק או בחשבון הטוויטר שלנו. כנסו לכתבות והגיבו. בניגוד למה שנראה, יש לזה השפעה אמיתית. חלק מהטעויות שציינו כאן השתרשו בדיוק מכיוון שלא ענינו להן מיד.
מעוניינים לסייע עוד ברשת? כנסו הנה »
התמונה: מכאן
אתמול בערב התקיימה הפגנה של משוררים נגד גירוש הילדים. טל ניצן דיברה בפתיחת האירוע, ונראה לנו שהדברים ראויים לציטוט. בימים הקרובים נמשיך לעלות יצירות של משוררים וסופרים על הגירוש הצפוי. רשות הדיבור לטל ניצן: 
בקיץ הקודם, כשהתחלנו במאבק, כל 1,200 הילדים היו מועמדים לגירוש. היום, אחרי שנה מטורפת, הצלחנו לגרום למדינה לתת מעמד חוקי ל-800 ילדים. זו הצלחה מדהימה. ועדיין, 400 ילדים נשארו מחוץ להסדר, ורבים בציבור לא ממש מבינים מי נשאר ומי יגורש. בצדק, אגב, כי הקריטריונים שהמדינה קבעה הם מורכבים ולא תמיד ברורים. 
אמול בבוקר 
